מחבר: אלי מרמור

1955999מבקרים.

69 שנה חי אבי, אמנון מרמור, בידיעה שהינו האח היחיד שנותר לדוד–נפתלי מרמור הי״ד, אחיו למחצה מצד אביו.

53 שנה, עד מותו לפני 16 שנה, חי צבי רוזנפלד ז״ל בידיעה שהינו האח היחיד שנותר לאותו דוד–נפתלי, אחיו למחצה מצד אמו.

אמנון וצבי הקימו שתי משפחות לתפארת, שעד ליום הזכרון השבוע, כלל לא ידעו זו על זו.

הייתי שם השבוע, בקבר בבית הקברות הצבאי בקרית–ענבים, כששתי המשפחות התוודעו זו אל זו במפתיע, מספר דקות לפני הצפירה ב-11 בבוקר.

ראיתי משפחה מתקרבת אלינו, כשאם המשפחה (ציפי רוזנפלד, אלמנתו של צבי) פנתה אלינו ושאלה: ״גם אתם קשורים לדוד נפתלי?!״, ואבי ענה: ״ברור, מי אתם?״; התשובה הכתה אותנו בהלם: ״בעלי היה אחיו!״. תשובתו המתבקשת מאליו של אבי היתה: ״אני הייתי אחיו!״.

להמשיך לקרוא הסיפור הלא-יאומן על שתי המשפחות שהתאחדו לאחר 69 שנה על קבר האח שנפל במלחמת השחרור

76070מבקרים.

בשורות הבאות אני הולך לחשוף את זהות המנצח/ת בבחירות בארה״ב מחרתיים.

כשפנחס ספיר ז״ל היה שר אוצר, סיפרו לו שיש בצורת.
״איפה????״ הוא נזעק, וכשעוזריו ענו לו ״בנגב״, הוא נרגע: ״אה, הבהלתם אותי; לרגע חשבתי שאתם מדברים על בצורת באמריקה״…

עיני כל העולם נשואות אל הבחירות בארה״ב, כי כידוע, כשארה״ב רק מנוזלת, שאר העולם חוטף מזה דלקת ריאות קשה.
ובמיוחד אנחנו, שמוטב לא לדמיין איך היינו שורדים עם 3.8 מיליארד דולר (14,466,000,000 ש״ח) פחות בשנה (הסכום מבוסס על ההסכם החדש שנחתם לאחרונה עם ארה״ב).
עד כדי כך שגורל עמונה לא תלוי במי שולט בישראל, וכדי שמועד קבלת ההחלטה יפול על ממשל אחר בארה״ב, ממשלת ישראל מבקשת ארכה מבית המשפט העליון… להמשיך לקרוא מי ינצח בבחירות מחרתיים

156523מבקרים.

שלושת השבועות בין 17 בתמוז (בו הובקעה חומת ירושלים) לתשעה באב (בו נחרבו בית ראשון ובית שני), נחשבים לתקופה קשה (תקופת ״בין המצרים״), וחז״ל הנהיגו בהם מנהגי אבלות.

לשיאם מגיעים מנהגי האבלות בתשעת הימים האחרונים, מראש חודש אב ועד תשעה באב (אם כי חלק נוהגים אותם רק בשבוע שחל בו תשעה באב).

הכוונה המקורית היתה שהמנהגים יקשו עלינו את החיים ויגרמו לנו לחוש יותר את החסרון של בית מקדש, אך בפועל, ובמיוחד בשנים האחרונות, הופכים ימים אלו לנפלאים, עד כדי כך שבדומה למילות השיר המפורסמות ״מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע״, גם לתשעת הימים אנחנו מחכים ומצפים, חסרי סבלנות…

זה מתחיל מהמנהג להמנע ממאכלי בשר; בעבר, כל המבחר הקולינארי היה מוגבל ביותר, אז מגבלה זו רק החריפה את המצב. אולם בשנים האחרונות המבחר שובר שיאים, ויש תחליפים לכל דבר. יתירה מכך, חברות המזון פוצחות במבצעים על כל מוצרי החלב במיוחד לכבוד ימים אלו (בדומה לחג השבועות), וערוצי הרדיו מלאים בתחרויות מתכונים למאכלים חלביים (בחסות חברות המזון, אלא מה…). התחרויות והתוכניות המיוחדות כבר מזמן פרצו את גבולות המגזר, ובמקום להסתפק בתחנות רדיו חרדיות, גם התחנות הארציות הרגילות התלבשו על הנושא, להנאת המאזינים, והמבצעים והמארזים המיוחדים של חברות המזון (גלידות, מעדני חלב, מעדני גבינה, משקאות חלב וכו׳) כבשו את כל המרכולים:

אבל אם ההימנעות ממאכלי בשר רק גרמה להמוני בית ישראל להנות תשעה ימים ממזון גורמה (או ליתר דיוק שבעה ימים, כי בתשעה באב לא אוכלים בכלל, ובשבת אפשר לאכול גם בשר), אזי המנהג להמנע משמיעת מוזיקה, הופך את הימים האלו גם לחוויה מוזיקלית נדירה. והסיבה לכך: המנהג אוסר לשמוע רק מוזיקה המלווה בכלי נגינה. שיר שאיננו מלווה בכלי נגינה, נשמע בדרך כלל עלוב, והשומע אותו אמור להזכר בחורבן בית המקדש ולהתפלל שבית המקדש יבנה ואפשר יהיה לשמוע את השיר באופן נעים יותר.

להמשיך לקרוא תשעת הימים: התקופה הנפלאה ביותר בשנה!

15095מבקרים.

בכל שנה תוהים רבים על החיבור של יום הזיכרון ליום העצמאות, ואף דורשים להפריד אותם.
״איך אפשר לחבר יום זיכרון קשה וטראגי ליום חגה של המדינה?!״ הם שואלים.

ובכן, מסתבר שדווקא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, עם כל המטען הכבד שלו, ועם כל האבל על ההולכים, טומן בחובו תקווה גדולה. תקווה שעליה חשבתי בזמן הצפירה. יום הזיכרון (וגם יום השואה שקודם לו במספר ימים) ממחיש לנו כיצד קיומה של המדינה מצמצם את היקפי השכול. איך הפכנו מעם שאיבד שליש מבניו ערב הקמת המדינה, ואומה שאיבדה אלפים רבים מבניה בהקמת המדינה עצמה, למדינה שכמות חלליה נמוכה יחסית לכל סטטיסטיקה עולמית, ושמסוגלת לדאוג כל כך לחיים של כל אחד ואחת מאתנו, ולהתאבל על כל אחד שהולך. עד כדי כך שאם תרצו להקריא את שמות חללי המערכה האחרונה שעברה על המדינה, זה יקח לכם מספר דקות. אם תרצו ביום השואה שקודם לו במספר ימים בלבד, להקריא את שמות הנספים בשואה, תדרש כמות זמן גבוהה פי מאה אלף (פי 100,000).

מלחמת השחרור

הצפירות ביום הזכרון מותירות זמן רב למחשבות. יש אנשים המעדיפים להתייחד עם חלל אחד או שניים, אך אני חושש שבכך אעשה עוול ל-23 אלף החללים האחרים. ולכן מחשבותי נודדות לימים קשים באמת. ימים בהם לא היה בית שלא היה בו חלל, או פצוע, או שבוי, או קרבן כזה או אחר של המלחמה. אני מתכוון כמובן למלחמת השחרור.

מלחמת השחרור פרצה שלוש שנים בלבד לאחר השואה. מדינת ישראל שזה עתה קמה, ועוד לא היה לה צבא מסודר, תעשיה, כלכלה ומוסדות שלטון – הותקפה מכל עבר. בנוסף לקשיי הקיום היומיומיים (לאנשים לא היו מוצרי היסוד הבסיסיים ביותר, בניגוד אלינו המתבכיינים על כך שאין מילקי בזול), האומה שהתבססה על פליטי שואה חסרי כל וחלוצים קשי יום, נאלצה להתמודד עם כוחות אדירים שתקפו אותה מכל הכיוונים.

למרות הנצחון, המחיר היה קשה מנשוא: מעל 6000 הרוגים מתוך כ-650 אלף אזרחים בעת הקמת המדינה. אחד מתוך מאה. איפה זה ואיפה אחד מתוך מאה אלף, יחס החללים במערכה האחרונה. ואלמלא הנצחון במלחמת השחרור, אולי כולנו היינו נטבחים. ובכל זאת, האומה חגגה, אף אחד לא הפגין ברחובות, ולא קמה תנועת מחאה.

התגלית המעודדת שחשבתי עליה בעת הצפירה

המחשבה הזאת גרמה לי להריץ בזכרוני את מספרי החללים במלחמות שהותירו טראומה בלב הציבור (*), ובמקביל להריץ בזכרוני את גודל האוכלוסיה, ולגלות שהיחס משתפר בסדר גודל שלם ממלחמה למלחמה, באופן עקבי להפליא:

להמשיך לקרוא הרהורים בעקבות יום הזיכרון ויום העצמאות: תגלית מדהימה על הצעד הענק שעשינו מאז קום המדינה

62358מבקרים.

זה תמיד מפתה לחשוב על ״מה היה קורה אילו״.

במיוחד כשמדובר בתרחיש שהיה מציל מיליוני יהודים ועשרות מיליוני בני אדם אחרים.

אולם התרחיש שאני מתכוון להציג פה, לא היה רחוק מהתגשמות. עם זאת, ה״מלאכים״ שבזכותם נס זה היה מתרחש, היו נחקקים בתודעה ונזכרים לדראון עולם, לצד עריצים צמאי דם ורבי מרצחים כמו סטאלין וג׳ינג׳יס חאן (את היטלר אני לא מזכיר, כי מדובר בתרחיש שבו השואה היתה נמנעת, ולכן היטלר לא היה הופך לרוצח הגדול בהיסטוריה).

הכיצד?!

מנהיגים אמיצים שהיו מונעים שואה ומלחמת עולם ומצילים עשרות מיליוני אנשים, היו נחשבים לרוצחים שנואים?!

להמשיך לקרוא יום השואה: מי כמעט מנעו את השואה, ולמה כולנו היינו שונאים אותם אילו היו מצליחים למנוע