156521מבקרים.
שלושת השבועות בין 17 בתמוז (בו הובקעה חומת ירושלים) לתשעה באב (בו נחרבו בית ראשון ובית שני), נחשבים לתקופה קשה (תקופת ״בין המצרים״), וחז״ל הנהיגו בהם מנהגי אבלות.
לשיאם מגיעים מנהגי האבלות בתשעת הימים האחרונים, מראש חודש אב ועד תשעה באב (אם כי חלק נוהגים אותם רק בשבוע שחל בו תשעה באב).
הכוונה המקורית היתה שהמנהגים יקשו עלינו את החיים ויגרמו לנו לחוש יותר את החסרון של בית מקדש, אך בפועל, ובמיוחד בשנים האחרונות, הופכים ימים אלו לנפלאים, עד כדי כך שבדומה למילות השיר המפורסמות ״מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע״, גם לתשעת הימים אנחנו מחכים ומצפים, חסרי סבלנות…
זה מתחיל מהמנהג להמנע ממאכלי בשר; בעבר, כל המבחר הקולינארי היה מוגבל ביותר, אז מגבלה זו רק החריפה את המצב. אולם בשנים האחרונות המבחר שובר שיאים, ויש תחליפים לכל דבר. יתירה מכך, חברות המזון פוצחות במבצעים על כל מוצרי החלב במיוחד לכבוד ימים אלו (בדומה לחג השבועות), וערוצי הרדיו מלאים בתחרויות מתכונים למאכלים חלביים (בחסות חברות המזון, אלא מה…). התחרויות והתוכניות המיוחדות כבר מזמן פרצו את גבולות המגזר, ובמקום להסתפק בתחנות רדיו חרדיות, גם התחנות הארציות הרגילות התלבשו על הנושא, להנאת המאזינים, והמבצעים והמארזים המיוחדים של חברות המזון (גלידות, מעדני חלב, מעדני גבינה, משקאות חלב וכו׳) כבשו את כל המרכולים:
אבל אם ההימנעות ממאכלי בשר רק גרמה להמוני בית ישראל להנות תשעה ימים ממזון גורמה (או ליתר דיוק שבעה ימים, כי בתשעה באב לא אוכלים בכלל, ובשבת אפשר לאכול גם בשר), אזי המנהג להמנע משמיעת מוזיקה, הופך את הימים האלו גם לחוויה מוזיקלית נדירה. והסיבה לכך: המנהג אוסר לשמוע רק מוזיקה המלווה בכלי נגינה. שיר שאיננו מלווה בכלי נגינה, נשמע בדרך כלל עלוב, והשומע אותו אמור להזכר בחורבן בית המקדש ולהתפלל שבית המקדש יבנה ואפשר יהיה לשמוע את השיר באופן נעים יותר.