יום השואה: מי כמעט מנעו את השואה, ולמה כולנו היינו שונאים אותם אילו היו מצליחים למנוע

59007מבקרים.


זה תמיד מפתה לחשוב על ״מה היה קורה אילו״.

במיוחד כשמדובר בתרחיש שהיה מציל מיליוני יהודים ועשרות מיליוני בני אדם אחרים.

אולם התרחיש שאני מתכוון להציג פה, לא היה רחוק מהתגשמות. עם זאת, ה״מלאכים״ שבזכותם נס זה היה מתרחש, היו נחקקים בתודעה ונזכרים לדראון עולם, לצד עריצים צמאי דם ורבי מרצחים כמו סטאלין וג׳ינג׳יס חאן (את היטלר אני לא מזכיר, כי מדובר בתרחיש שבו השואה היתה נמנעת, ולכן היטלר לא היה הופך לרוצח הגדול בהיסטוריה).

הכיצד?!

מנהיגים אמיצים שהיו מונעים שואה ומלחמת עולם ומצילים עשרות מיליוני אנשים, היו נחשבים לרוצחים שנואים?!

רקע: הכנות גרמניה למלחמה

ובכן, למרות שבאופן רשמי, מלחמת העולם השניה פרצה ב-1 בספטמבר 1939, באופן מעשי זה לא קרה ביום אחד. כבר ב-1933 היטלר נבחר לקאנצלר, וגרמניה פרשה מחבר הלאומים (האו״ם של אז). ב-1935 התחיל תהליך ההתעצמות הגרמני, מתוך כוונה להשיג בתוך מספר שנים כח שיאפשר ליזום מלחמת עולם ולכבוש את העולם. התהליך התחלק לשלוש דרכים:

א. התעצמות צבאית, אימונים, התחמשות, ואף פיתוח אמצעי לחימה חדשניים:

תהליך זה שכאמור התחיל כבר ב-1935, לא נפסק עם פרוץ המלחמה, וגרמניה ניסתה אף להקדים את ארה״ב ולפתח נשק גרעיני. עם זאת, בפרוייקטים אחרים קצרה גרמניה הצלחה: הרקטה הראשונה (V-1, רקטת שיוט שהפילה כ-6000 חללים בעומק העורף האנגלי), הטיל הבליסטי הראשון (V-2, שאף הסב נזקים כבדים יותר), מטוס הקרב ״מסרשמיט״ (מטוס הסילון הראשון!), השימוש השטני בציקלון בי, ועוד טכנולוגיות בשרות מכונת המלחמה וההשמדה הנאצית.

ב. התרחבות טריטוריאלית שלא באמצעות מלחמה:

מטרת דרך זו היתה לא רק להגיע לשטח מקסימלי בפרוץ המלחמה, אלא גם לנטרל מחסומים שהיו עלולים להכשיל את המזימה הגרמנית. כך למשל החזיקה צ׳כוסלובקיה קו ביצורים אדיר בחבל הסודטים, ומסירת השטח הזה לגרמנים חסכה מהם את הצורך בכיבוש עקוב מדם. לא שצ׳כוסלובקיה היתה מנצחת את גרמניה, אבל מספיק שהצבא הגרמני היה מקיז דם רב כבר בתחילת מלחמת העולם, כדי שכל המלחמה היתה נראית אחרת.

רשימה חלקית של האזורים ש״נוספו״ לגרמניה:

  • 1935: חבל הסאר
  • 1936: חבל הריין
  • 1938: אוסטריה (ה״אנשלוס״), חבל הסודטים
  • 1939: צ׳כיה

חלק מההתרחבות בוצע כביכול בדרכים דמוקרטיות, כמו למשל משאל עם בקרב תושבי מחוז של מדינות אחרות שבו הם מחליטים להסתפח לגרמניה.

אולם גם החשש ממלחמות ושפיכות דמים, גרר את ראשי בעלות הברית לכפות הסכמי נסיגה על מדינות.

כך למשל, בועידת מינכן כפו המעצמות על צ׳כוסלובקיה לסגת מחבל הסודטים, כי קיוו שכך יושג שלום, ושאם חלילה לא ייחתם הסכם, גרמניה תתקוף. החשש הזה היה כמובן מופרך, כי גרמניה עדיין לא היתה מוכנה למלחמה, וסביר להניח שעם קצת עזרה של אנגליה וצרפת לצ׳כוסלובקיה, גרמניה היתה נאלצת לוותר.

בתום הועידה, חזר נוויל צ׳מברליין ראש ממשלת בריטניה לארצו, והכריז על השגת ״שלום עכשיו״ (״peace in our time״) תוך שהוא מנופף בפיסת נייר (שכמעט התעופפה ברוח) שהיתה העותק הבריטי של ההסכם. הוא ספג קיתונות של בוז ומחאה מצד מנהיג האופוזיציה דאז, וינסטון צ׳רצ׳יל, שהתנגד לו עוד בזמן הויתורים הראשונים.

נוויל צ׳מברליין לאחר ועידת מינכן: Peace in our time

ג. בריתות צבאיות:

החל מ-1936 ועד פרוץ המלחמה, כרתה גרמניה בריתות צבאיות עם מספר מעצמות: איטליה (שאף נלחמה לצד הגרמנים), יפן (שגם היא נלחמה לצד הגרמנים), והסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם הרוסים, שהחזיק מעמד עד אמצע המלחמה ואיפשר לגרמנים להגיע להישגים מרשימים בזכות השקט בחזית המזרחית.

התרחיש הדמיוני

כל ההכנות שנמנו עד כה, היו קריטיות להצלחת גרמניה במלחמה. ללא הכנות אלו, המלחמה היתה נגמרת הרבה יותר מהר, ובמחיר הרבה יותר נמוך בחיי אדם ובנזקים.

האם העולם לא הבחין בכך שבמו ידיו הוא בונה את המפלצת הגרמנית?

ובכן, ברוב מדינות העולם היו רבים שהבחינו בכך, אך מעמדת האופוזיציה. כבר הזכרנו את צ׳רצ׳יל, אך היו לו מקבילים בשאר המדינות.

הם לחמו נגד הויתורים הרבים, גם במחיר של מלחמה.

לטענתם, גרמניה לא היתה מוכנה למלחמה, ודווקא הויתורים יכשירו אותה למלחמה.

נניח שהמצב הפוליטי במדינות אלו היה שונה, וידם של ה״ניצים״ היתה על העליונה, ולא של ה״יונים״. סביר להניח שהם היו מנסים לקטוע את ההתרחבות וההתעצמות הגרמנית באמצעות מכה מקדימה. למודי ניסיון ממלחמת העולם הראשונה (שאז עדיין נקראה ״מלחמת העולם״), הם היו מסכלים מלחמת עולם נוספת. אפשרות זו אף עלתה לדיון מספר פעמים, אך נדחתה על הסף ע״י הממשלות השונות.

מתי בדיוק היתה מתרחשת ״מכה מקדימה״ זו?

בכל מקרה, היא היתה גורמת למלחמת העולם להיראות שונה לחלוטין, ומצילה את רוב חללי המלחמה והשואה. אבל צריך לשים את האצבע על תאריך מסויים, אז אני בוחר לשם כך את תחילת 1936, כ-3.5 שנים לפני כיבוש פולין ופרוץ המלחמה.

בתאריך זה לגרמניה עוד לא היה הסכם עם יפן, או איטליה, או הסכם אי-לוחמה עם רוסיה.

בתאריך זה הצבא הגרמני עדיין לא היה מאומן, ורוב הנשק המתקדם והטכנולוגיות שפותחו לצורך המלחמה, עוד לא היו קיימים אז.

בתאריך זה גרמניה היתה עדיין מדינה קטנה בשטחה, כפי שמלחמת העולם הראשונה הותירה אותה: מובסת ומושפלת.

קשה לדעת מה היו בדיוק תוצאות מלחמה דמיונית זו, שמתנגדותיה של גרמניה היו יוזמות, אך אפשר לנחש. נניח שמספר החללים היה עומד על עשירית מהמספר בפועל: 6.5 מיליון, במקום כ-65 מיליון. כמחצית מתוכם היו גרמנים, הן חיילים והן אזרחים. מספר החללים היהודיים היה עומד בערך על מאית מהמספר בפועל, כלומר רבבות במקום מיליונים, וזאת משום שתהליך ההשמדה המאורגן היה נמנע, והחללים היו רק מקרב חיילים יהודיים בצבאות שהשתתפו במלחמה, וכן אזרחים שנהרגו בהפצצות וכו׳.

מי היו מועלים אל עמוד הקלון

מהר מאוד המלחמה היתה מסתיימת בנצחון אנגלי-צרפתי-צ׳כי-פולני-רוסי (ואולי מדינות נוספות שהיו מצטרפות), אך כאמור במחיר יקר מנשוא. מלחמה זו, הגם שלא היתה נקראת ״מלחמת עולם״, היתה נזכרת בתור אחת מהמלחמות העקובות ביותר מדם בהיסטוריה האנושית, כי גם 6-7 מיליון חללים הם מספר בלתי נתפס.

ומי היו נחשבים לאחראים ונזכרים לדראון עולם?

כמובן, ״יוזמי״ המלחמה.

ובראשם, ככל הנראה, וינסטון צ׳רצ׳יל.

אחרי הכל, הם העדיפו את דרך המלחמה על דרך השלום, וקיפחו חייהם של מיליוני אנשים.
מה, לא?

הקורא התמים, מתרעם בשלב זה וזועק מקירות ליבו:

והלא הם מנעו את השואה ואת אושוויץ ואת טרבלינקה ואת האס.אס. ואת הזונדר-קומנדו ואת הירושימה ונגסקי ואת 65 מיליוני ההרוגים ואת זוועות מלחמת העולם השניה!

רק שאילו תרחיש זה היה קורה, אף אחד לא היה שומע על אושוויץ וטרבלינקה, המילה ״שואה״ לא היתה באה לעולם, ואף אחד לא היה יודע שכ-60 מיליון אנשים ניצלו ממוות. אף אחד לא היה יודע שה״אלימות״ הבריטית-צרפתית מנעה מלחמת עולם, ומלחמת העולם הראשונה היתה ממשיכה להיקרא ״מלחמת העולם״, בלי התוספת המיותרת – ״הראשונה״.

אף אחד לא היה יודע שצ׳רצ׳יל עשה את המעשה הנאצל ביותר בתולדות האנושות מאז תיבת נח (שהצילה את כל עתיד האנושות, לעומת צ׳רצ׳יל שהציל ״רק״ כ-60 מיליון).

כל שהיינו יודעים הוא שצ׳רצ׳יל, כמו חבריו הצרפתים, הצ׳כים ואחרים, היו אחראים להרג וטבח כמעט חסר תקדים.

ובמקום היטלר, הם היו מופיעים בפנתיאון של רבי המרצחים, לצד סטאלין וג׳ינג׳יס חאן.

מוסר השכל

בעקבות מלחמת העולם השניה ובעיקר מה שקרה לפניה, רבים שוללים פשרות טריטוריאליות וגורסים שהן מתכון למלחמות קשות שבעתיים, אבל אני העדפתי מלכתחילה להתמקד בהיבט אחר:
היחס בדיעבד למובילי המכה המקדימה נגד גרמניה.

ובכן, כאמור, אף אחד לא היה זוכר אותם בתור מצילי האנושות, אלא בתור רבי מרצחים שנואים. כי אנחנו אף פעם לא חושבים על ״מה היה קורה אילו״, וגם אם התרחיש לעיל היה יוצא לפועל, אף אחד לא היה משווה את המיליונים שנהרגו לעשרות המיליונים שהיו נהרגים אלמלא תרחיש זה. כי אף אחד לא היה יודע על הזוועה שנמנעה.

ואולי זו הסיבה לכך שהמחלוקת הוכרעה לטובת המצדדים בפשרות. אולי כולם חששו ממלחמת עולם, אך חששו יותר שאם הם יזמו מלחמה קטנה, הם יהיו אלו שיוקעו לדראון עולם.

יש הרבה לקחים ממלחמת העולם השניה בכלל, ומהשואה בפרט, אך דומני שהחשוב מביניהם הוא שאסור לחזור שוב ושוב על המנטרה המסוכנת ״אין מלחמות טובות״. כי סיסמה זו מרתיעה את המנהיגים מהחלטות אמיצות. כך למשל, מלחמה שהיתה פורצת באמצע שנות השלושים, היתה יכולה להיות מלחמה מצויינת, מלחמה נהדרת, מלחמה נפלאה!  מלחמה שהיתה מונעת את השואה, ומצילה חיים של כ-60 מיליון בני אדם. רק כאשר נשנן לעצמנו שיש בהחלט מלחמות טובות (אלו שמונעות תוצאות חמורות יותר), נאפשר למנהיגינו לקבל החלטות אמיצות.

מאת

אלי מרמור

כאן יופיע במהלך השבועות הקרובים מידע עלי

2 תגובות בנושא “יום השואה: מי כמעט מנעו את השואה, ולמה כולנו היינו שונאים אותם אילו היו מצליחים למנוע”

  1. מצוין! לא מזמן קראתי את ספרו של נחמיה שטרסלר, "ושלא יעבדו עליכם". בספר, הוא מתאר מספר מקרים בהם בחרו מנהיגים שלא לקחת צעד שעלול להתפרש כ"סנסציוני" עבור הציבור במובן שלילי, על אף שידועות להם ההשלכות ההיפותטיות בלקיחת/אי לקיחת צעד. כך, בין השאר, התקבלו ע"י נתניהו החלטות כלכליות שלא היית מצפה מאדם שהביא את "בשורת השוק החופשי" לישראל לקחת. בזה בא לידי ביטוי בקצבאות ובמיסוי. רק בהסתכלות רחבה וכללית אנו מבינים שלהפסיד צריח ופרש השתלם על מנת להציל את המלכה ולנצח את הדו קרב.
    יש לך הערכה כיצד תסריט היפותטי של מלחמה מקדימה בנאצים (כפי שתיארת) היה משפיע על הציונות והקמת מדינת ישראל?

    1. תודה על המחמאה.
      למרות הכרותי העמוקה עם דעותיו של שטרסלר, לא קראתי את הספר.
      אני מניח שהכוונה היא בעיקר למינוי ועדת טרכטנברג (שאף המליצה על היפוך תוואי המיסוי שנתניהו הוביל), למינוי ועדת ששינסקי (שגם הוא, כמו טרכטנברג, בעל השקפות כלכליות הפוכות מנתניהו), ולמספר שביתות ועיצומים שהסתיימו בכניעה לוועדי עובדים.

      לגבי השאלה שלך:

      למרות שיש לי הרבה יותר מ״סתם״ הערכה, יש קושי מסויים להעלות את הדברים על הכתב, כי מימדי השואה כל כך עצומים עד כדי כך שההשפעה על הציונות והקמת מדינת ישראל מתגמדת לעומת האובדן של חיי אדם (65 מיליון אנשים בכלל, ו-6 מיליון יהודים בפרט, שצאצאיהם היו מונים כיום 15-25 מיליון אנשים).

      אז אחרי ההבהרה הזאת, אנסה לענות לשאלתך:

      השואה כמובן היתה הפגיעה החמורה ביותר בעם היהודי, לפחות מאז חורבן בית שני ודיכוי מרד בר כוכבא.

      עם זאת, יש להניח שההצבעה הגורלית בעצרת האו״ם ב-1947 (הקרויה באופן מוזר למדי ׳כ״ט בנובמבר׳), היתה נגמרת ההיפך, אלמלא השואה.
      אומות רבות, שבדרך כלל נאבקות בנו, התאחדו כדי להביע תמיכה בהקמת בית לאומי ליהודים.

      מצד שני, אלמלא השואה, העם היהודי היה יכול להיות רב ועצום, וכמובן גם בעל משאבים רבים יותר (שנגזלו ממנו במהלך השואה), ובעל כח פוליטי רב יותר במדינות אירופה.
      אין לי ספק שכל הנ״ל היה מנותב לכפיית פתרון של מדינה יהודית בארץ ישראל, על הבריטים.
      יתכן שהלחץ העולמי על הבריטים, שהם מונעים מדינה מהיהודים שזה עתה סבלו מרצח עם, זירז מעט את הקמת המדינה, אך אסור לשכוח שבאותם שנים הבריטים ממילא נסוגו מרוב חלקי האימפריה, ומדינות רבות זכו בעצמאות.
      אני מניח שבסופו של דבר המדינה היתה קמה גם ללא השואה, אולי ב-1950-1951 במקום ב-1948, עם או בלי החלטת או״ם, ורבים מיהודי אירופה היו עולים אליה.
      העובדה שזה היה קורה ללא החלטת או״ם, לא היתה משנה הרבה, ממילא גם היום מדינת ישראל הינה המדינה שמתקבלות נגדה החלטות או״ם יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ואנחנו מצליחים לשרוד את זה.
      זה אולי היה גורם בשנים הראשונות להעדר יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם, אך גם זה היה מסתדר עם השנים.
      במקום להתחיל את דרכה עם מעט יהודים שחלקם פליטים חסרי כל, המדינה היתה מתחילה את דרכה עם מספר כפול או משולש של יהודים, שרובם בעלי אמצעים.
      כך שבשורה התחתונה, למרות שעצרת האו״ם לא היתה מצביעה בעד הקמת המדינה אלמלא השואה, ברור שסיכול השואה היה תורם למדינה.

      אך כאמור, כל השיקולים האלו מתגמדים לעומת נוראותה של השואה, והיה חשוב לנסות למנוע אותה, בלי קשר להשפעה על הקמת המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים